Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 99a

גְּמָ' בְּיַד עַבְדּוֹ – חַיָּיב, יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ!

Traduction

GEMARA: The mishna states that if the borrower agrees to have the lender send the cow by the hand of the lender’s slave, and it died on the way, then the borrower is liable. The Gemara asks: But isn’t the hand of a slave legally like the hand of his master; as long as the cow is in the possession of the lender’s slave, it is not considered to have left the lender’s possession. Why, then, is the borrower liable?

Rachi non traduit

גמ' ביד עבדו חייב. בתמיהה קתני א''ל השואל שלחה לי ביד עבדך ושלחה לו חייב השואל באונסיה בדרך והרי לא יצאת מרשות משאיל דיד עבד כיד רבו דמיא והרי הוא כאילו הוליכה לו הוא:

אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּעֶבֶד עִבְרִי, דְּלָא קְנֵי לֵיהּ גּוּפֵיהּ. רַב אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי, נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר לֵיהּ: הַכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְהִיא תָּבֹא.

Traduction

The Gemara presents two resolutions: Shmuel said: The mishna is referring to a Hebrew slave, whose master does not acquire his person. Therefore, property in the slave’s possession is not considered to be in his master’s possession. Rav said: You may even say that the mishna is referring to a Canaanite slave, as this case may be considered like one in which the borrower said to the lender: Hit the cow with a stick and then it will come on its own to me. Just as in that case the borrower is liable once the cow leaves the lender’s domain, so too in this case he is liable once the cow leaves the lender’s domain, irrespective of the fact it was brought by the lender’s slave.

Rachi non traduit

נעשה כאומר הכישה במקל והיא תבא. אחרי הלכך משיצאתה מחצרו של בעלים בין בלא שומר בין ע''י שומר עמדה ברשות השואל דשעביד נפשיה משתצא מרשותו והרי הכישה במקל עד אשר יצאתה מביתו:

Tossefoth non traduit

אמר שמואל בעבד עברי. פי' ר''ח דשמואל פליג עליה דרב ולית הלכתא כוותיה דרב דאמר הכישה במקל ותבא חייב וכן משמע דפליג והלכתא כוותיה מדבעי גמרא לסיועי לרב ודחי ליה בדוחק:

דלא קני ליה גופיה. אע''ג דבפ''ק דקדושין (דף טז. ושם) אמרינן דעבד עברי גופו קנוי היינו לענין שאין גרעונו מחול אם מחל בעל פה אלא בשטר:

באומר הכישה במקל והיא תבא. ואע''פ שעבדו מוליכה לא הוי שאילה בבעלים והא דאמרינן יד עבד כיד רבו היינו שנשאל הרב עצמו עם הפרה ושלח עבדו במקומו וכיון שבמקום בעלים לא חשיב כבהמה אבל הכא ששואל את עבדו הוה ליה כשואל שתי פרות דעבדו כבהמתו דמי:

מֵיתִיבִי: הַשּׁוֹאֵל הַפָּרָה וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ – חַיָּיב. בְּיַד עַבְדּוֹ – פָּטוּר.

Traduction

The Gemara raises an objection from a baraita: If one borrows a cow; and, with the agreement of the borrower, the lender sends it to him by the hand of his son or by the hand of his agent; and it dies on the way, then the borrower is liable. If the lender sent it by the hand of his slave, then the borrower is exempt. The final clause appears to contradict the mishna’s ruling.

Rachi non traduit

ושלחה לו ביד בנו. של משאיל שלחה משאיל לשואל חייב השואל וכגון שאמר ליה שלח לי ביד בנך:

ביד עבדו פטור. ואפילו אמר שלחה לי ביד עבדך:

בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל: מַתְנִיתִין בְּעֶבֶד עִבְרִי, בָּרַיְיתָא בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי. אֶלָּא לְרַב קַשְׁיָא!

Traduction

The Gemara elaborates: Granted, according to the resolution of Shmuel, one can explain that the mishna is referring to a Hebrew slave, whereas the baraita is referring to a Canaanite slave. But according to the resolution of Rav, who maintained that the mishna is referring to a Canaanite slave, the contradiction is difficult.

אָמַר לְךָ רַב: לָא תֵּימָא נַעֲשָׂה כְּאָמַר לוֹ, אֶלָּא אֵימָא: בְּאָמַר לוֹ הַכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְהִיא תָּבֹא.

Traduction

The Gemara presents a modified version of Rav’s resolution: Rav could say to you: Do not say in explanation of the mishna that the case may be considered like one in which the borrower said to the lender: Hit the cow with a stick and then it will come on its own. Rather, say that it is referring to a case where the borrower actually said to the lender: Hit the cow with a stick and then it will come to me on its own. Accordingly, one can explain that the baraita is referring to a case where he did not say this, and therefore, as long as the cow is still in the possession of the slave, the borrower is not liable.

Rachi non traduit

לא תימא. כדתרצה רב נעשה כאומר לו אלא רב מוקי לה למתניתין בא''ל הכישה במקל והיא תבא אחרי דשעביד נפשיה מכי נפקא מחצרו ומשום דשלח עבדו עמה לא מיפטר:

דְּאִיתְּמַר: הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ, וְאָמַר לוֹ: בְּיַד מִי? וְאָמַר לוֹ: הַכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְתָבֹא. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁיָּצָאת מֵרְשׁוּת מַשְׁאִיל וּמֵתָה – חַיָּיב.

Traduction

As it was stated: One said to another: Lend me your cow. And the lender said to the borrower: By whose hand shall I send it? And the borrower said to him: Hit the cow with a stick and then it will come on its own to me. Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says that Rav says: In this case, the halakha is that once the cow left the domain of the lender and then it died, the borrower is liable.

Tossefoth non traduit

כיון שיצאתה מרשות משאיל נתחייב שואל באונסין. לכאורה נראה דמיירי שיצאתה מיד לסימטא או לצדי רה''ר דחשיב כאילו משכה שואל אבל יצאתה מיד לרה''ר לא כיון דמשיכה אינו קונה ברה''ר והא דלא הוצרך רב לפרש דפשיטא הוא דלא עדיף ממשיכה אי נמי סתם חצרות סמוכים פתחיהן לצד רה''ר ולא לרה''ר עצמו לכך לא הוצרך לפרש וא''ת דבהמוכר את הספינה (ב''ב דף פד:) אמרינן רב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם קונה לו בכל מקום חוץ מרה''ר משמע דמדד והניח על גבי סימטא לא קני אלא דוקא כליו קונה לו והכא אמר רב דקונה בסימטא וי''ל דהתם מיירי כשהיה מתחילה מונח בכליו קודם קנין ולא שהניח המוכר שם בשעת מכירה אבל הניח על גבי קרקע של סימטא לשם קנין קונה ועוד י''ל דהכא מיירי אפי' יצאת מיד לרה''ר דלענין להתחייב באונסין קניא משיכה ברה''ר אף על גב דלא קניא לענין מקח כמו שואל קורדום לרב הונא דאמר לקמן דקני במשיכה להתחייב באונסין אף על גב דלא קניא לחזרה:

נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ, וְאָמַר לוֹ: בְּיַד מִי? וְאָמַר לוֹ: הַכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְהִיא תָּבֹא. כֵּיוָן שֶׁיָּצָאת מֵרְשׁוּת מַשְׁאִיל וּמֵתָה – חַיָּיב.

Traduction

The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports this opinion of Rav: One said to another: Lend me your cow. And the lender said to the borrower: By whose hand shall I send it? And the borrower said to him: Hit the cow with a stick and then it will come on its own to me. The halakha is that once the cow left the domain of the lender and then it died, the borrower is liable.

אָמַר רַב אָשֵׁי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה חֲצֵרוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל לִפְנִים מֵחֲצֵרוֹ שֶׁל מַשְׁאִיל, דְּכִי מְשַׁלְּחָהּ לַהּ – וַדַּאי לְהָתָם אָזְלָא.

Traduction

Rav Ashi said that the baraita is not a conclusive proof of Rav’s opinion. It is possible to say: With what are we dealing here; with a case where the courtyard of the borrower is situated further in from the public domain than the courtyard of the lender, such that when the lender sends the cow to him, it will certainly go to there. Consequently, the borrower is willing to accept liability from the moment the lender sends it.

Rachi non traduit

לפנים מחצרו של משאיל. שחצרו של משאיל פתוחה לרשות הרבים וחצר השואל לפנים ממנו ופתוחה לחצרו של משאיל שאין נכנסין ויוצאין לחצרו של שואל אלא דרך חצרו של משאיל דהתם סמכא דעתיה דשואל דמשיעמדו הבעלים לפניה להטותה לצד חצרו של שואל ומחי לה בחוטרא ודאי להתם ריהטא וההוא הוא דמשעבד שואל נפשיה אבל אם היתה צריכה לבא דרך רשות הרבים לעולם אימא לך אפילו אמר ליה הכי לא סמכא דעתיה שיפקירנה המשאיל בלא שומר ולא שעבד נפשיה עד שתבא לידו:

אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא?! לָא צְרִיכָא דְּאִיכָּא גַּזְיָיתָא. מַהוּ דְּתֵימָא: לָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ דִּלְמָא קָיְימָא הָתָם וְלָא אָתְיָא אָזְלָא לְהֶדְיָא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּסָמְכָא דַּעְתֵּיהּ.

Traduction

The Gemara asks: If so, if that is the case addressed in the baraita, what is the purpose of stating this halakha? It is obvious. The Gemara explains: No, it is necessary for the case of a courtyard in which there are corners. Lest you say: The borrower does not rely on the possibility that the animal will come to him, as perhaps the animal will go and stand there in one of the corners and not come straight to the borrower’s courtyard, the baraita therefore teaches us that even in such a case he relies on the assumption that the cow will nevertheless come to him, and so he accepts liability.

Rachi non traduit

דאיכא גזייתא. שיש בחצר המשאיל זויות ועוקצין שיכולה לסור שם ולהשמט במחבא דשטול''ט בלע''ז בלשון (תהילים צ':י') כי גז חיש וכמו (במדבר יא) ויגז שלוים:

אָמַר רַב הוּנָא: הַשּׁוֹאֵל קַרְדּוֹם מֵחֲבֵירוֹ, בִּקַּע בּוֹ – קְנָאוֹ, לֹא בִּקַּע בּוֹ – לֹא קְנָאוֹ.

Traduction

§ Rav Huna says: In the case of one who borrows an ax from another, once he has chopped wood with it, he has acquired it, but as long as he has not chopped wood with it, he has not acquired it.

לְמַאי? אִילֵימָא לָאוֹנָסִין – מַאי שְׁנָא פָּרָה דְּמִשְּׁעַת שְׁאֵילָה? אֶלָּא לַחֲזָרָה, בִּקַּע בּוֹ – לָא מָצֵי הָדַר בֵּיהּ מַשְׁאִיל, לֹא בִּקַּע בּוֹ – מָצֵי מַשְׁאִיל הָדַר בֵּיהּ.

Traduction

The Gemara clarifies: With regard to what matter does one acquire the ax? If we say he has acquired it for the purpose of being liable for unavoidable mishaps, i.e., his liability as a borrower begins once he uses the ax, then one could ask: What is different when one borrows a cow, that one is liable as a borrower from the moment of borrowing, even before one makes use of it? Rather, Rav Huna refers to one’s right of retraction, as follows: Once the borrower has chopped wood with it, the lender cannot renege on his commitment to lend the item, but as long as the borrower has not chopped wood with it, the lender can renege on his commitment to lend the item and prevent the borrower from borrowing the item.

Rachi non traduit

אלא לחזרה. שאם בא המשאיל לחזור ולתובעה ממנו בתוך ימי הזמן שהשאילה לו:

בקע בו קנאו. עד שיכלו ימי שאילתו:

לא בקע בו לא קנאו. דקסבר אין משיכה קונה בשומרים:

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי: הַמַּשְׁאִיל קַרְדּוֹם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – מָעַל לְפִי טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁבּוֹ, וַחֲבֵירוֹ מוּתָּר לְבַקֵּעַ בּוֹ לְכַתְּחִילָּה.

Traduction

And with this opinion, Rav Huna disagrees with the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami says: One who lends another an ax that is of property consecrated to the Temple treasury has there by misused consecrated property. He is liable to pay the Temple treasury according to the financial advantage he received from lending the ax. And despite this, that other person, i.e., the borrower, is permitted to chop wood with it ab initio.

Rachi non traduit

מעל. המשאיל לשלם להקדש קרן שנהנה בהשאלתו ומה היא הנאתו לפי טובת הנאה שבו אומדים בו כמה הוא רוצה להיות נחסר משלו להחזיק לו השואל טובת [הנאה] כזו טובת הנאה בונדי''ר בלעז:

וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה. אפילו ידע לאחר שבא לידו שהוא של הקדש שמכיון ששגג בו המשאיל ונתחייב דמי טובת הנאה להקדש יצאת הנייתה לחולין:

Tossefoth non traduit

וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה. תימה דתניא בתוספתא'. בקע בקורדום של הקדש בא חבירו ובקע בו ובא חבירו ובקע בו כולם מעלו וליכא למימר דאיירי בקורדום כלי שרת ששוחטין בו שאין יוצא לחולין כדתנן בפרק הנהנין (מעילה דף יט:) אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה וכלי שרת בלבד דהא קתני סיפא נטלו ונתנו לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ובעולה נתנו לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו בה ואין נראה לר''י נמי דהתם איירי בשלא נתכוונו לגזול אלא כל אחד דעתו להחזירו אחר בקוע ולא יצא לחולין אלא מה שנתכוון לגזול דהא קי''ל. שואל שלא מדעת גזלן הוי וקים ליה כוליה ברשותיה אלא נראה לר''י דתוספתא איירי בגזברים המסורות להן קרדומות של הקדש דכל אחד מעל לפי שנהנה ואינו יוצא לחולין שהרי לא נתכוונו להוציא מרשות שהוא שם כדפי' לעיל. וסיפא דקתני נתנו לחבירו היינו לחבירו שאינו גזבר ואפילו בלא בקוע מעל לפי שנתכוון להוציא מרשותו והא דתנן בהנהנה אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת בלבד כיצד רכב על בהמה ובא חבירו ורכב התם איירי בשאינם גזברים דאי בגזברים אפילו קדושת דמים נמי כולם מעלו ובמשאיל קורדום לחבירו דקאמר הכא היה נראה לר''י לכאורה שיצא כל הקורדום לחולין בשאלה זו ולכך חבירו מותר לבקע בו לכתחילה ומ''מ לא מעל אלא לפי טובת הנאה שבו אע''פ שההפסד כולו להקדש ולפי זה נוטל אבן או קורה של הקדש נמי לא מעל אלא לפי טובת הנאה שבו אך קצת קשה לר''י דא''כ למה הוצרך לפרש לפי טובת הנאה כיון שבכל הזמן שנתנה לחבירו לא מעל יותר וע''כ נראה לו יותר שאינו יוצא לחולין אלא אותה הנאה שנותן לשואל ומותר לבקע עד זמן השאלה ולא יותר ובנותנו לחבירו דעלמא מעל לפי כולה ואין להקשות איך מותר לבקע כיון שמעורב באותו קורדום חולין והקדש מאי שנא ממשכיר ביתו והקדישו דאם דר בו השוכר מעל (ערכין דף כא.) בשביל שמעורב חלקו בשל הקדש וי''ל כיון שהשאילו ומעל בשאלה יצאת כל הנאת בקוע לחולין ואין מעורב בה מן הקדש כלום וא''ת כיון דבנתן לחבירו מעל לפי כל מה שהוציא מרשות הקדש ונתן לחבירו גם בכאן ימעול לפי כל מה ששוה הנאת בקוע וי''ל דבנתן מועיל כדין לפי כולה כי כולה הפסיד להקדש אבל כאן לא הפסיד להקדש אלא מה שנפחת הקורדום ע''י בקוע וטובת הנאה דשאלה הוי טפי:

וְאִי לֹא קְנָאוֹ – אַמַּאי מָעַל? וְאַמַּאי חֲבֵירוֹ מוּתָּר לְבַקֵּעַ בּוֹ לְכַתְּחִילָּה? נַיהְדְּרֵיהּ וְלֹא לִיקְנְיֵיהּ וְלָא לִימְעוֹל.

Traduction

The Gemara explains how it is apparent that Rabbi Ami disagrees with Rav Huna: And if one holds that the borrower does not acquire the ax from the moment of borrowing, why has the lender misused consecrated property? To be liable for misuse of consecrated property, one must acquire the item, thereby removing it from the Temple treasury. And furthermore, why is that other person permitted to chop wood with it ab initio? If the borrower does not acquire the ax from the moment of borrowing, let the borrower return the ax and not acquire it, and consequently the lender will not have misused consecrated property, as it will have turned out that nothing significant occurred. Rather, it is evident that Rabbi Ami holds that the act of lending is fully completed as soon as the borrower takes the ax, even before he has used it.

Rachi non traduit

ואי לא קנאו. במשיכה אמאי מעל המשאיל עד שיבקע בו השואל:

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כְּדֶרֶךְ שֶׁתִּקְּנוּ מְשִׁיכָה בַּלָּקוֹחוֹת, כָּךְ תִּקְנוּ מְשִׁיכָה בַּשּׁוֹמְרִים.

Traduction

And furthermore, with this opinion, Rav Huna disagrees with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: In the same way in which the Sages instituted for buyers that they can acquire an item by pulling it, and from that point the transaction is completed, so too they instituted for bailees that their rights and responsibilities are initiated by their pulling the item they agreed to safeguard, and from that point the transfer of the item to the bailee is completed.

Rachi non traduit

ופליגא. נמי דרב הונא אדרבי אלעזר:

Tossefoth non traduit

כך תקנו משיכה בשומרים. לא להתחייב באונסין קאמר דהא שומר חנם בלא משיכה חייב בפשיעה כדאמרינן פרק האומנין (לעיל בבא מציעא דף פ:) דהנח לפני שומר חנם והוא הדין שומר שכר בגניבה ואבידה ואי אשואל קאמר מדאורייתא נמי לא קני אלא במשיכה וליכא למימר דקאי אשוכר שתקנו משיכה ולא קנו מעות דהא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ועוד מאי פליגא דאמר הכא אלא לענין חזרה קאמר דשוכר ושואל מיד שמשכו הבהמה מרשות הבעלים אין בעלים יכולין עוד לחזור והיינו דקאמר ופליגא דרב הונא:

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: כְּשֵׁם שֶׁתִּקְּנוּ מְשִׁיכָה בַּלָּקוֹחוֹת – כָּךְ תִּקְנוּ מְשִׁיכָה בַּשּׁוֹמְרִים, וּכְשֵׁם

Traduction

This opinion of Rabbi Elazar is also taught in a baraita: Just as the Sages instituted for buyers that they can acquire an item by pulling it, so too they instituted for bailees that their rights and responsibilities are initiated by them pulling the item they agreed to safeguard. And just as

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source